הצגת יישום של חיישן מתג
החיישן כביכול מוגדר כדלקמן: הוא יכול להרגיש את המידע הנמדד, ויכול להפוך את המידע הנחוש לאותות חשמליים או צורות אחרות הנדרשות של פלט מידע בהתאם לכללים מסוימים, כדי לענות על הצרכים של העברת מידע, עיבוד, דרישות אחסון, תצוגה, הקלטה ובקרה. לכן, העצמים הנמדדים על ידי חיישני מפלס נוזל, לחץ, טמפרטורה וזרימה ברורים מאוד, ומה שהם צריכים לעשות הוא להמיר את המידע המשתנה לאותות חשמליים או צורות מידע נדרשות אחרות לאור כללים מסוימים.
ניתן לחלק חיישנים אלו לשתי קטגוריות, האחת מסוג מתג והשנייה מסוג מתמשך.
הרשו לי להסביר כאן שאנשים רבים מתייחסים בצורה שונה לסוג המיתוג ולסוג הרציף, וזה מובן. אחרי הכל, סוג המיתוג מוציא אות מיתוג, המשמש בעיקר לבקרה חשמלית, בעוד שהסוג הרציף מוציא אות סטנדרטי (0–10V או 4–20mA), הנקרא בדרך כלל משדר, משמש בעיקר עבור ניטור (ניתן גם לשלוט בו).
סוג המתג הוא להשתמש בערך המתג כאות הפלט, והמתאימים נקראים מתג מפלס נוזל, מתג לחץ, מתג טמפרטורה ומתג זרימה.
קח את מתג מפלס הנוזל כדוגמה. כאשר מפלס הנוזל מגיע למצב מסוים, המתג פועל, נפתח או נסגר. בדרך כלל, למתג מפלס הנוזל יש סט מגעים, אחד פתוח בדרך כלל ואחד סגור בדרך כלל.
ישנם שני סוגים של מתגי מפלס נוזלים נפוצים: מתג צף ומתג אינדוקציה. מתג הציפה משתמש באפקט הציפה על המצוף כאשר הנוזל מגיע לרמת הנוזל כדי לגרום למתג הציפה להפעיל. מתג מפלס הנוזל האינדוקטיבי מחשב את רמת הנוזל לפי זמן שידור האות וקבלת האות.
למתג הלחץ המתאים, מתג הטמפרטורה, מתג הזרימה ומתג מפלס הנוזל יש את אותו עיקרון, וכולם עוברים כאשר מגיעים לערך מסוים, והם משמשים בעיקר במעגלי בקרה חשמליים.
